יום שני, 7 בנובמבר 2022

התגלות מלך הרחמים ב-25 באוקטובר 2022 מעל המעיין מריה אנונציאטה בבעלות בית ירושלים.

מסר אדוני למנואלה בסיבירניך, גרמניה.

אני רואה כדור אור זהב גדול בשמים, יחד עם שני כדורים אור קטנים יותר. הם צפים אלינו. הכדור הזהב הגדול נפתח והתינוק ישו החנון בצורת פראגה בא לנו. מלך הרחמים הפעם לבוש בגלימה כחולה מלכותית עם גלימת חסד כחולה מלכותית. הגלית של התינוק ישו החנון רקומה בליליות זהב. הוא לובש כתר זהב גדול ושיער קצר גלגלי בצבע חום כהה. הילד החנון בעל עיני כחולות. ביד ימינו, הילד האלוהי נושא שרביט זהב גדול ובדויד השמאלית <כתבי הקודש>. עכשיו שני הכדורים האור האחרים נפתחים ושתיים מלאכים בגדים לבנים פשוטים יצאו מהם והפרישו את הגלימה של הילד החנון עלינו כמו אוהל להגנה.

מלך הרחמים מדבר:

"בשם האב והבן - זה אנוכי - ורוח הקודש. אמין. ראו את צבע גלימתי וגלימותי. באמצעות תפילתכם הברכות הובאו על גרמניה ועולם. התפילה הגדולה שלך בברלין הייתה מאוד מועילה. הראה, אני פוקח לבבי."

קרניים זהב יורדות אלינו מליבו של ישו התינוק.

ישו התינוק מדבר:

"האם לא אמרתי שכלתי הקדושה של אמי מתפללת עליכם בכיסא האב הנצחי? זה שמחה לי כשאתם מכבדים את כלתי הקדושה. כך בא אליכם, ולא לענושכם. בא אליכם עם שרביט הזהב שלי: לקרוא לכם לתשובה, להזכירכם! תלויים בכם, נשמות יקרות, מה יעשה בעולם. האב, האב הנצחי, נתן לך חופש הרצון. לפני זה כורעת כלתי הקדושה."

"אני רוצה לקשט את נשמותיכם. תהפכו לגנת השושנים שלי."

מ.: "השושנות שעל בגדיך, אדוני."

התינוק האלוהי מדבר:

"אם תשאו תשובה בלבבכם, תעשו צום ותחיו בסקרמנטים, נשמותיכם יהפכו לגני השושנים היפים ביותר במלכות אבי." הציץ אליי, לא לצפות לעולם! לא לצפות לחוסר סדר!"

עכשיו פותח הספר הלטיני בידו של מלך הרחמים על ידי יד אינסופית. אני רואה בספר הלטיני מתי 15:1 ופרק שני. אור יפה בא אלינו מהספר הלטיני.

התינוק החנון מדבר:

"תפשו שהעולם ישא חסד! לא תפסיקו בתפילה. הכנסייה שלי תשליך אחריי. ראו, היא בגולגותה! אבל אל ירדוף אתכם זה, כי הכל חייב להיות מטוהר."

מלך הרחמים צופה עלינו ומדבר:

"זו עת החסד!"

שרביט הזהב שלו דוחק את התינוק ישוע אל ליבו והופך לשופר של הדם הקדוש שלו. הוא מברך אותנו ואת כל אלה שחושבים עליו בכל העולם בדמו הקדוש:

"בשם האב ושל הבן - זה אני - ורוח הקודש. אמן. בא אלי למקום חסדי ואשקך וארפא אותך. התמיד בתפילה! הפנה אלי! אני משיחכם. השאר נאמן לי, כי אין מצווה אחרת מלבד זו שהאב נתן לך. אני עמך!"

מלך השמים רוצה ממנו תפילה זו ואנו מתפללים:

"אדוני ישוע, סלח לנו חטאותינו, הציל אותנו מאש הגיהנום. הוליך את כל הנשמות לגן עדן, במיוחד אלה שצריכים ביותר לרחמיך. אמון."

המלאכים שריים וממשיכים לפרוש את המנטל של מלך הרחמים עלינו, "אגדה לחסדי ה' לעולם". (3X)

שוב רוצה מלך השמים התפילה, "אדוני ישוע, סלח לנו חטאותינו, ..." ואנחנו מתפללים.

יש הודעה אישית בנוגע לבית הרחמים.

מלך הרחמים נפרד עם "להתראות!"

מ.: להתראות!

הילד האלוהי נתן לנו את ברכתו של הפרידה "בשם האב ושל הבן - זה אני - ורוח הקודש. אמון."

אז הוא חוזר לספירה של אור. כך גם שני המלאכים. הספירה של אור נעלמת.

אנא קראו את הבשורה על-פי מתי, פרק 15, פסוקים אחד ושני!

15 לימודי ישו בניגוד ללימודים של הפרושים. 1 אז באו סופרים ופרושים אל ישו מירושלים, אומרים: 2 למה תלמידיך עוברי את המסורת של הקדמונים? האם הם לא רוחצים את ידיהם כשהם אוכלים לחם? 3 אך הוא ענה להם: למה אתם עצמכם עוברים את מצוות אלוהים למען מסורותיכם? 4 כי אלוהים ציווה: כבד את אביך ואת אמך, ומי שמקלל אב או אם יומת מות. (דברים ה', טז) . 5 אך אתם אומרים: אם אדם יאמר לאביו או לאמו קורבן הוא מה שאני חייב לך, 6 אין צורך לכבד אב ואם. כך ביטלתם את מצוות אלוהים למען מסורותיכם. 7 היפוקריטים! נכון שישעיהו נביא עלכם: 8 העם הזה מכביר אותי בשפתיהם, אך לבם רחוק ממני. 9 ואך חינם הם מכבדים אותי, מצווים חוקות ומשפטי אדם. (ישעיהו כט', יג) . 10 אז קרא אל ההמון והאמר להם: שמעו ושימו לב! 11 לא מה נכנס לפה מטמא את האדם, אלא מה יצא מפיו זה מטמא את האדם. 12 אז באו תלמידים אליו ואומרים לו: "האם ידעת שפרושים נזדעקו כששמעו את הדבר?" 13 הוא ענה, כל זריעה שאבי השמים לא זרה תנתק. 14 הותיר אותם! מובילי העורבים הם לעיוורים, ואם עיוור מנהיג את עיוור, שניהם ייפלו לבור. 15 פטרוס ענה לו: הסבר לנו את המשל הזה. 16 הוא אמר: גם אתכם עוד ללא הבנה? 17 האם לא רואים שכל מה שנכנס לפה נכנס לקיבה ויצא בצואה? 18 אך מה יצא מפי יוצא מהלב, והוא מטמא את האדם. 19 כי מן הלב יוצאים מחשבות רעות, רצח, ניאוף, זנות, גניבה, עדות שקר, קללה. 20 זה מה מטמא את האדם. ואך אכילה ללא כיבוס ידיים לא מטמאת אדם. 16-20: המזון לא מגיע אל הלב, כלומר הנפש, אז הוא לא יכול לטמיא אותה. אך אם הלב טמא, אז המקור טמא ומשום כך הכל שיצא ממנו. הם תכופות השחיתו את משמעות החוק, אך נהגו על ידי חלקם יותר קפדנית מהחוק המקורי. במיוחד זעירים היו התקנות הנוגעות לטהרה וטמאים ונקיים.