יילדי, מרים הבתולה, אם כל העמים, אם אלוהים, אם הכנסייה, מלכת המלאכים, עזרת החוטאים ואם הרחמנית של כל ילדי האדמה, הנה, ילדים, היום היא באת לכם לאהבה ולברך אתכם.
יילדי, העוצמתיים נפגשים והעמים מחכים! הרבה דברים לשווא, רק הם יודעים מתי לסיים את הסכסוכים ויסימו אותם רק כאשר אינטרסיהם מאולתרים ושהם מרגישים גדולים.
הם מרגישים חזקים רק עם פצצות, הריגת ילדים גורמת להם לרגוש יותר חזק והם טרם הבינו שחייהם לא שייכים להם כי הם שייכים לשטן. השטן תמיד משל על ערוגת הקרטות וידע בדיוק איזו קארד לגלות, את הקרד שהם ייקחו את התחבולה.
אין זה קשה להביא אותם ללקוח את התחבולה שכן הם לא נתנו לאלוהים לשכון בלבם. לביהם ונפשותיהם דוכאים, והם גם צריכים תפילה כדי שהשטן לא ישכן בהם עוד.
אתם היושבים על כיסאות הזהב, בחשו את אלוהים, מיהרו כי הכל אשר עשיתם יחזור אליכם. אל תשמחו במחשבותיכם, גם לכם שטן יגמר!
אני חוזר ומאיר: “בחשו את אלוהים, אלוהים לא השמיט מילה סוף, רק המילים אהבה ואחווה!”.
תהילתו לאב, לבנו ולרוח הקודש.
יולדים, אם מריה ראתה אתכם כולם ואהבה אתכם מכל לב.
ברכתי אותך.
תפלו, תפלו, תפלו!
המדונה הייתה לבושה בלבן עם מנטל כחול, היא לבשה כתר של שנים עשר כוכבים על ראשה ומתחת לרגליה היו ילדיה מתפללים.