המלאך בא והביא אותי לגיהנום כדי לביקור קבוצת נשמות. הן היו כולן נשים. הן קרבו אלי, ואני החלתי ללמד אותן על אדוני ישוע ולחלק את ההודעות שאני מקבל מהשמים. הנשמות השמיעו בקשב רב, והראיתי שהן רעבות ליותר. נשמות אלה היו ברמת הגיהנום הגבוהה יותר כי היה שם אור, כמו שחרית.
אמרתי להם, "הוי, אדוני יפה מאוד. תראו כיצד הוא מלמד אותי וכמה הכל אמיתי."
הן אמרו, "נחמיק לנו לפגוש אתך ולשמע אתך כשעוד היינו בחיים."
פתאום, הבחתי בכומר גבוה מאוד יושב מולי ומקשב למה שאני אומרת לנשמות. הוא המשיך להזיז את הכיסא שלו קרוב יותר.
חשתי לעצמי, "גם הכומר חפץ לשמוע מה שאני אומרת על אדוני."
הוא קרב אלי, נשא את ידיו ויאמר: "מה יפה! מה לימוד! מה גילוי! ולנטינה, ברוכה את! ברוכה, ברוכה, ברוכה! ברוכת ולנטינה! תשמע כל היקום את ההד של קולי: ברוכת ולנטינה. יהיה שמה ברכה. כמה ברוך את! ברוכת ולנטינה לנצח!"
רגשתי מעט כששמתי אוזן לאותם דברים ושאלתי מי יכול להיות הכהן הזה. יודעתי שאינו בגיהנום, אחרת היה ביקש ממני לעזור לו.
מאוחר יותר, בבית, גילה לי אדוני: "זה לא היה כהן, זה הייתי אני!"
אמרתי: "אדון, חשבתי שאתה אחד מהנשמות הקדש. אך האם נשמות קודש אלה בגיהנום יוכרו אותך?"
יאמר: "לא, אני מסתיר את עצמי כך שלא ידעו זה אנכי. אך אוהב את הדרך שאתה מדבר עלי ואיך אתה מלמד את האנשים הללו כדי שילמדו לפני שהם באים לגן עדן. תהללת אותי יפה מאוד."
המלאך אמר: "אדוני ישו המשיח היה שמח מאוד על לימודך לנשמות הקדש אודותיו, במיוחד עכשיו שהם קרובים ללכת לגן עדן."