יום רביעי, 1 בספטמבר 2021
קראת מרים הקדושה לרועים של הבית. הודעה לאנוך
רועי הבית! אתם אחראים לפני אלוהים על אובדן בתיכם! מה אתם מחכים לישר את מסלול משפחותכם?
י ילדי, השלום של אדוני יהיה עם כלכם.
ילדים קטנים, התכנסו סביב אמא ואנו נתפלל יחד את תפילת הורוסרי הקדוש שלי, מבקשים מהאב השמיימי על יישוע חוטאים העולם כולו. ילדי, החטא והרשעיות האנושות הזאת של זמנים האחרונים גורמים לשמיים לבכות. אלפי נשמות נאלצות מדי יום בשל הניכור מאלוהים ומודרניות העולם הזה, שמחריבה את האמונה ויראת אלוהים.
דאגות עולמיות ותשוקות והרצון להחזיק ולרכוש, מלאים את האנושות; חוסר תפילה, אי-קיום של מצוות האלוהיים, גאווה, חומריינות, חסרון צדקה וחקירה נואשת אחר אל המoney, מביאים את אנשי זמני הסוף לאבד ערכים מוסריים, חברתיים ורוחניים. רוח אלוהים מודח על ידי אלהים עולמיים.
רבים מבתים ומשפחות היום נדדים בשל חוסר התחייבות של רבים מההורים לאלוהים ולילדיהם. ילדי, אבדו למודרניות ואל המטכנולוגיה, שגנב את מרחבי התפילה והדיאלוג בבתים; רוב רועים הבית היום דואגים יותר לספק צרכי החומר של ילדיהם ובתיהן מאשר לתת אהבה; הם זנחים את ההוראה המוסרית ורוחנית ולחינוך המשפחות, כדי ללכת בחיפוש אחר אל המoney. מעט מבתים ומשפחות יש שם תפילה ודיון, שבו נלקח זמן לשמוע לילדים ולדעת צרכיהם והדאגות שלהם.
מצוות תורת אלוהים היום הן דבר נשכח בלב משפחות רבות, יומיים הם נופצים כי בבתי האבות של המשפחה שכחו להבשיל אותם. לא תשכחו שדעיכות החברות מתחילה במשפחה, משום שהמשפחה היא החברה הראשונה שנוצרה על ידי אלוהים, ממנה כל חברות אחרות נולדות. אתה לא יודע כמה אני עצוב, ילדיי, לראות חורבן משפחות רבות, בשל מחסור באלוהים בבתים רבים ובשל מחסור באהבה והנחיות של הורים רבים לבניהם.
יריבי עם רוחותיו של חלוקה, חוסר אהבה ודחה, משמיד ביתות רבות; בתים שבהם נשמת אלוהים הודחקה על ידי אלהי העולם הזה, הם בתים שיריבי ישמיד. אנחנו אומרים לילדיינו, בית שאין בו תפילה והקדש לאשתי שני הלב שלנו, יהיה בית שנאבד כאשר יפרצו הימים הגדולים של הבחירה. רבני הבית, אתם אחראים לפני אלוהים על אובדן בתיכם! מה אתה מחכה לישר את מסלול משפחותיך? תקחו שוב את ההוראה והקיום של הפיקודים האלוהיים; עשו מקום לדיאלוג ותפילה בבתיכם; הקדישו אותם לאשתי שני הלב שלנו ואל תשכחו לומר את תפילתי הקדושה, כך שתושבת שוב נשמת אלוהים בהם! זכרו: ימי המשפט האלוהיים מתחילים ואם אלוהים אינו בבתיכם, זה יהיה הרוח הרע שייקח שליטה עלכם ובנותיכם ולא תהייה חזרה.
תה שלום אדוני ילוו אתכם תמיד ותגנתי האימהית תשחרר אותך מכל רעה.
אימך, מרים הקדושה
הפצירו ילדיי, בהמסרות של הישועה ושבע תפילות האב מריה לעולם כולו.
התפילה הקדושה של הרוזריון
תפילת שבע הצרות
מרים, אמא שלנו, נותנת שבעה חסדים לנשמות אשר מכבדות אותה יומית על ידי אמירת שבע תפילות "השלום עליך מריה" ומדיטציה על דמעותיה ועצבותיה (צרות).
תפילה זו הועברה על ידי בריגיטה הקדושה.
זוהי רשימת שבע החסדים:
אני איתן שלום למשפחותיהם.
הם יוארו על סודות האלוהיים.
אני אחזיק אותם בצרותיהם ואעמוד לצידם בעבודתם.
אני איתן להם כל מה שישאלו, ככל שאינו סותר את רצון בני האלוהים או קדושתו של נשמתם.
אני אחזיק אותם במלחמות הרוחניות נגד האוייב הנפשי ואגן עליהם בכל רגע בחייה.
באותם שעת מותו, הם יראו את פני אמא שלהם.
קיבלתי מבני האלוהים כי אלו אשר מפיצים תפילה זו לדמעותיה ועצבותיה, יעברו ישירות מהחיים הארצי לשמחת הנצח, שכל חטאיהם יסלחו ובני ואני נהייה להם נחמה ושמחה לנצח.
שבע הצרות:
1. הנבואה של שמעון: "וישמעון ברך אותם, ואמר למריה אמו: הינני נותן את זה הילד למפלת רבים ולקום רבים בישראל, ולאות אשר תתנגד; ונפשך גם היא חרב תחלוק, כדי שממעי לב רבים יגלו מחשבות." – לוקאס ב, 34-35.
התמדה: כמה גדול היה ההלם לליבו של מרים כששמעה את המילים האומללות, שבהם סיפר לה הקדוש שמעון על יסוריו והמסת הכואב של ישועה היקר שלה, שכן באותה רגע הבינה במוחה כל החרפות, ההכאות והעינויים שהאנשים הרשעים היו לוקחים את גואל העולם. אבל חרב חד יותר דקרה את נשמתה. זה היה המחשבה על כפרות האדם לבנה היקרא. עכשיו חשב שבעבור חטאיכם אתם, לאשרי, בין הכופרים.
תפלל תפילה אחת של "ויהי ברוך" (התהללה)
2. הבריחה למצריים: "ואחרי שהם (חכמי המזרח) הלכו, הינני מלאך האדון הופיע בחלום ליווסף ואמר: קום וקח את הילד ואמו וברח למצרים: והיה שם עד שאגיד לך. כי יהיה שהרוד יבקש את הילד להרוגו. ויקם ויקח את הילד ואמו בלילה, ונסע למצרים: והיה שם עד מות הרוד." – מתי ב, 13-14.
הַסְּגִילָה: חשוב על הצער החריף שרגשה מרים, כאשר יוסף קיבל אזהרת מלאך וצריך היה לברוח בלילה כדי לשמור את ילדה האהובה מפני הטבח שנקבע בידי הוֹרוֹד. מה צערה הייתה כשהתפנתה מיהודה, פן תיתפס על ידי חיילי המלך הקרוא! כמה קשיים עברה בדרך ארוכה זו! איזה סבלות נישאה בארץ הגלות, איזו צער בקרב עם זה שנטוי לעבודת אלילים! אך חושב כמה פעמים חידשת את הצער המרה הזה של מרים, כאשר חטאיך גרמו לבן שלה להימלט מלבבך.
אמור אַוֵי מָרְיָם (תְּהִלָּתוֹ)
3. איבוד הילד ישוע בבית המקדש: "וַיְכַלוּ יְמֵי הַזְּבָח וַיָּשׁבוּ; וְהַיֶּלֶד יֵשׁוּעַ נִשְׁאַר בִּירוּשָׁלַיִם, וְאָבִיו וְאִמוֹ לֹא הֱווּ מודעים. וַחֲשׁבוּ שֶׁהוּא בְּסֵפֶר הַמַּעֲלוֹת, וָיֻכְּרוּ דֶּרֶךְ יוֹם; וַיְבַקְשׁוּ אֹתוֹ בְּקוֹרְבוֹת הֵמָּה וּבְאַחֲיוֹת. וְלֹא מְצָאוּ אֹתוֹ, וַיָּשׁוּבוּ לירושלים בַּקֶּרֶס." – לוק א, 43-45.
הַתְּפִלָּה: איך נוֹרָא הָיָה צַעַר מרים, כְּשֶׁראָמְנָה שָׂכְחָה את בְּנוֹ הַיָּקָר! וְכַאֲשֶׁר לְהוֹסיף עַל צַעְרוֹ, כְּשֶׁבָּקְשָׁה אוֹתוֹ בְּתִכְנוֹתָיו וּבְמֵידָעָיה, לֹא שָׂמַעה אֲפִילּוּ חֶדְוָה עָלָיו. לא הֱיָה בָּהּ מַכְשׁוֹל וְלוֹא יְגֵעָה, וְלוֹא סָכָן; כִּי לְמַחֲרָת אֶחָד שָׂבָה לירושלים, וּשְׁלֹשָׁה יָמִים מְצוּעָרים בָּקְשָׁה אוֹתוֹ. הַיֵּאֲרוּ בּוֹשׁתְךָ, נַפְשִׁי, שָׂכַחְתְּ אֶת יֵשׁוּעַ רַבּוֹת פְּעָמִים בַּחוֹטאֶיךָ, וְלֹא הֲרֵית לְבַקְשׁוֹ מִיָּד – אֹתוֹת שָׂכַחְתְּ כְּמַהּ אוֹ כְלוּם, עֶרֶךְ הָאֳצָרוֹת הַקּוֹדוֹשׁים של אהבת האלהים.
אמור תפילה אחת "הַיֵּלֶד יְשׂוּעַ" (תהללת מרים)
4. פגישתו של ישוע ומריה בדרך הצלב: "וְאַחֲרָיו הָלַךְ עַם רָב, וּנְשִׁיּוֹת אֲשֶׁר יָבוֹלוּ וּמֵספְּדוֹתוֹ." – לוקס XXIII, 27.
התמדה: באו, חטאים, וראו אם תוכלו לסבול מראה כזה. אמא זו רכה ואוהבת פוגשת את בנה האהוב, פוגשת אותו בתוך הומון של נופלים שמשכו אותו למות קשה, פצוע, קרוע מקליפות, מכונף בקוצים, זורם בדמים, נשא צלב כבד. אוי, חשבי נפשי, את הצער של הבתולה הקדושה רואה כך את בנה! מי לא יבכה לראות את צערה של האמא? אך מי גרם לצער זה? אנוכי, אנכי שבחטאיותי פצעתי את לב אמי הסובבה ככה קשות! ואולם איןני נזהר; אני כאבן, כשלבי אמור להתפרק בגלל ביגודתי.
תפילו תהילה (אביה מריה)
5. הצלב: "הם צלובו אותו. ועתה עמדה ליד הצלב של ישו, אמו. כאשר ראה ישו את אימו ולתלמיד שעומד שם שאהב, אמר לאמו: אשה, הנך בניך. אחר כך אמר לתלמיד: הנך אמך." – יוחנן טז, 18-25-27.
התפילה: ראה, נשמה חסידה, צפה לגולגותא, שם נבנו שני מזבחים של קורבן, אחד על גופו של ישוע והשני על לב מרים. מר לראות את האם היקרה טובעת בים של יגון, רואה את בנה החביב, חלק מנפשה עצמה, מוצא בצורה אכזרית לעץ הבושה של הצלב. אווי! כיצד כל מכת הפטיש, וכל השוט אשר נפלו על צורת הגואל, גם נפלו על הרוח הנואשת של הבתולה. כאשר עמדה תחת העץ, דוקרת חרב האבל, פנתה את עיניה אליו, עד שידע כי הוא לא חי יותר ותרם את נשמתו לאביו הקדמון שלו. אז הייתה נפשה כמעט לעזוב את הגוף ולהצטרף לנפשו של ישוע.
אמר תהילה (תחנון)
6. הורדת גופו של ישוע מהצעץ: "יוסף מארימטיאה, יועץ נדיב, בא ויצא בחזקות אל פילטוס, ושאל את גופת ישוע. ויוסף קונה בדים טובים, ומוריד אותו, ומכתיר אותו בבדים הטובים." – מרקוס טו, 43-46.
התבוננות: חשוב על הצער המר ביותר שפגע בנשמתה של מריה, כשראתה את גופת ישוע המת על ברכיה, מכוסה בדם, נקרעת מפצעים עמוקים. אוי אם אימה, חבל מור, באמת הוא לך יקירך! מי לא יחמול עליך? מִי לְבָבוֹ שׁוּאַר בּראות צער שיגע גַלְגַּל. היניכו את יוחנן שלא ניחם, מגדלנה והמרים האחרת בצער עמוק, וניקודמוס שאינו יכול לסבול את צערו.
אמרי אחד אוה מריה (תהילתו למריה)
7. קבורתו של ישוע: "הייתה שם, במקום שבו הוא צולב, גן; ובגן קבר חדש, שאין אדם שנקבר בו עד עתה. לשם, בגלל הפרשקה של היהודים, הם הניחו את ישוע, כי הקבר קרוב." יוחנן XIX, 41-42.
התבוננות: חשוב על האחיזות שפרצו מליבה הצערונית של מריה, כשראתה את ישוע יקיר לבה הניח בתוך הקבר. מה צערה הייתה, כשראה אבן נדחתת לכסוי קבר קודש! היא השקיפה פעם אחרונה על גופת בנה המת, ולא יכלה להסיר עיניה מפצעי הפריצות. ואחרי שהאבן הגדולה הוגלגלת אל פתח הקבר, אוֹי אָז נדקר לְבַבוּ כמוֹ שׁוּאַר מִגּוּפוּ!
אמרי אחד אוה מריה (תהילתו למריה)
מקור: themostholyrosary.com