יום חמישי, 2 בפברואר 2012
חג הנרות.
האב השמימי מדבר לאחר המיסה הקדושה הטרידנטינית של פיוס החמישי בקפלה הביתית בבית התהילה במלאצ' דרך כלי ובתו אן.
בשם האב והבן ורוח הקודש אמין. כבר במהלך ברכת הנר, המלאכים מכל ארבעת הכיוונים הגיעו לקפלה הביתית במלאצ'. הם סגדו את הלחם הקדוש גם את הילד ישו באורווה. האמא הקדושה הופיעה באור נוצץ. הילד ישו באורווה שלחה קרני חסד, שהן התרחבו יותר ויותר, לכל ארבעת הכיוונים.
האב השמימי ידבר גם היום: אני, האב השמימי, מדבר אליכם היום בחג של אם שמים הקרובה לך, חג הנרות של מרים, דרך כלי רצוני, משמעתי והנידף שלי ואן, שהיא לחלוטין ברצוני ומדברת רק מילים שאינם מגיעים ממני.
אהובים נאמנים מקרוב ורחוק, ילדים אהובים, מאמינים אהובים וקהל קטן אהוב, היום חגגו את חג הנרות של מרים. זהו חג מיוחד של האמא הקדושה. גם הנרות הוכשרו. הם מתלקחים בימים מסוימים בשנה. למה? כי הם עדיין הוקדשו ביום האחרון בעונה החסודית הזאת, כי היום, לפי טקס זה, הסתיימה העונה החגיגית. בזמננו המודרני לא נותנים חשיבות לזמן זה. כך אבדים רבים מתנות חסד מהאלוהי הילד באורווה. אתם, צאנצ'י האהובים שלי, קיבלתם רבות תודות בעת הזאת המשתרעת. נתנו לכם לסגוד לילד ישו באורווה פעמים רבות. הוא ביקש ממך חסדים רבים מהאב השמימי בטריניטי. הוא שלח את קרני החסד האלה כדי לחזק אותך בכוח אלוהי לאורך כל השנה.
יילדי היקרים שלי, כמה חסדים אבדו בזמן המודרניזם הזה. טקסים מיוחדים נזנקים פשוט כאן. קדושים שיש להם חשיבות לחגוג נשארים מחוץ. הליטורגיה עצמה השתנתה בדרכים מסוימות. הרבה התפילות, האוקטבות, התפילות וההתעוררויות אבדו וכך הרבה יותר שאין לו ערך היום. לבושי הליטורגיה לא נלבשים עוד. למה? כי הקרב הקדוש של המסה הוזל. הוא הופך לשווה לקומוניון הפרוטסטנטית. למה? כי אנשים כבר לא רצו לחגוג את זה קרב קדוש, כי אין כאן כהני זבח, שולחן זבח עליו בן האלוהים ישוע המשיח יכול ורוצה להקריב עצמו לאב השמים בכל מסת הקדש, וגם רוצה לעשות זאת. הארוחה הקדושה של הזבח אינה מכובדת יותר כי אנשים, במיוחד כהנים, אינם מאמינים. הם כבר לא מאמינים בסוד קודש זה, הסוד הגדול - Mysterium fidei. הקדש הנעלה ביותר של המזבח נזנח. למה? כי אין עוד רצון להאמין בדיוּת ובעדמותו של ישוע המשיח. האם הוא לא נמצא איתנו כשמסגדים אותו יומית בקדש הנעלה של המזבח? אנחנו יכולים ללכת אליו, שכן הוא נוכח באמת עם האלוהות והעדמותו. אנחנו יכולים לספר לו הכל כי הוא האלוהות, האלוהות שולחת לאב.
האם האב השמימי יכול להתנגד לחסדי אם הקודש של אמא האלוהים? לא! היא אימך היקר ביותר, הקדש ביותר - אמה אלוהים. היא ילדה את בן האלוהים בכל טהרה ורק זה שהיא נכנעה לתורה בחג הזה שאנו חוגגים אותו - ארבעים יום לאחר החג המולד. האם המבורכת הייתה ונשארה טהורה ושלמה. אמא הקדושה והמלקתה של הניצחון היא, היתה והיא תמיד. בקשו ממנה תמיד על כסאו של האלוהים בדרך קדשך, כי אתה הלכתי בדרך זו ואת יכול וראוי להמשיך בה בכוח האל - רק בכח האל. רצון זה, ילדי האהבה הקרובים והרחקים, הוא הדרוש.
האם גם אתה מוכן לעמוד תחת הצלב בצרותך הגדולות, במחלותיך? האם אתה מוכן לתת את זה "כן" הרצוני לאב השמימי, אף אם נראה לך בלתי נתפס? קבל את הקרבנות! תישאל על הזבחים שהקרבת ולא על הזמנים שבהם היית טוב. בזמן זה אפשר לגבות כוח לעמוד בזמן הקשה ביותר של זבח. אך נשא את צלבך ברצון וקבל אותו כך שאב השמימי הכין לך. רק הצלב הזה הוא עבורך. ובצלב זה ניתנת לך הישועה - ישועת עולם. לא תסור מעולם מישועה זו. הדרך לקדושה היא דרוש. צעדי את הצעדים שנותרו לעשות בכנסייה החדשה הזאת. לא תוכל להבין מה אב השמימי עובד ומדבר כעת. הוא לבדו האל שומע, יודע וכולל הכל. הוא עושה הכל. הוא לקח על עצמו את השליטה והוא כיום הרועה העליון.
איפה זה הרועה העליון שמכר ובגד באמונתנו, הכנסייה היחידה הקדושה הקתולית והאפוסטלית? האם הוא התוודה לה? האם עשה הודאה ציבורית לפני הדתות עם אילו נפגש בעסי? לא! הוא כפר בדתו. וזה פוגע בי מאוד, אביכם השמימי.
אבל הכנסייה תמשיך להתקיים בכנסייה החדשה, כמו שבעתי לכם, יקרותי ואנשי צבאי הקטנים שלי. היא תחזור, גם אם לעיתים קרובות לא תבינו דבר. אבל אנחנו עובדים. אנחנו מרפאים כל פצעים. הפשעי שנעשו בכנסייה המודרנית הזו חייבים להיות כפרה עליהם כולם.
ואתה, ילדי הקטן שלי, אתה כופר מאז חודשים רבים ולא מתמרד כי צאנך הקטנה תומכת בך, כי האל השופט והנעלה הטיל עליך את הכפרה הזו ואתה ממשיכים לתת את הסכמתך הרצונית. לא נפסיק בכפרה כי אתם יודעים: זה דרוש מאוד עבור סמכות זו שלא הציגה לי, אלוהים האחד השופט והנעלה בטריניטי. אבל אתם, ילדי הקדושה שלי, מאמינים וסומכים על הטוב, האהבה, הסבולת והסובלנות של אביכם השמימי, שלא פוסק לאהוב אותכם ללא גבולות. אתם נאהבים ואתה אוהב את אביך השמימי ככל יכולתך. באהבתכם זו נמצאת גדולה.
אני מקבל בהנאה את אהבתכם לנחמה. אנכי מודה לכם על כך שתרמתם לי נחת ועזרה רבים בזה בית הכבוד הזה. גם אם עדיין יישארו הרבה שלא ילכו בדרך זו, אתם, צאני הקטנים שלי, תמשיכו ותימשך להיות שם כדי לנחמו אותי. זה הבית הוא בית הקדושה, בית האב השמימי, בית הכבוד, שבנתי בעצמי ואתם יכולים לשכון בו. למה? כי אתם ממשיכים לציית לי.
אני מודה לך ורוצה לספר לך שוב ושוב שאני אוהב אותך, אהבה ללא גבולות ואהבת זה תדחוף את התלהבותכם לרצות להציל נשמות, כי רבים לא מורשים להאמין ורותצים להאמין. הם מונחים מהאמונה האמיתית דרך הסמכויות, הכהונת, כי אסור להם להאמין, להאמין בהמסגרים שלי, שרק תואמים את האמת המלאה. הכל מתאים לאמתי ואין דבר מחוץ לילדי. היא לא יכלה לעשות זאת כלל, כי הייתה מעבירה את האמונה בלתי מושלמה. אבל עם מילי בדיבוקת ישנה זו האמת המלאה, וזו האמת נותקת, כי מי שמדבר באמת צריך לחשב על many hostilities ומחאות. אך באהבה האמת נשאת את הגברים האלה המאמינים. הם מוכנים לקראת אמונה, כי אהבת זה דוחפת אותם קדימה.
אני מודה לך היום ביום המיוחד של יום הקנדלמאס, בדומה לאמה הנעלה שמגיבה לכם ביום הזה. וככה אני מברך אתכם בטריניטי עם האם היקר של אלוהים, עם כל המלכים והקדושים, במיוחד גם היום עם ילד ישו, בשם האב ובעל-הבן ובשם הרוח הקודש. אמן. תהיה אהבתך דרך! ימשיכו התמימות והתלהבות לדחוף אתכם קדימה באמת של אלוהים! אמון.