ילדים קטנים, ילדים קטנים, ילדים קטנים, בתחילת התענית, אני מבקשת מכם להתפלל ולצום, כך שתפילותיכם יעלו לשמים, כדי שאוכל להעניק לכל אחד ואחד מכם את כל חסדי.
בדרך זו של תענית, אני מבקשת ממך לשרוף את הלהבה של אמונתך ולבחון תמיד את הצלב של בני, ישו אדוניך.
אני גם מבקשת מכם לטפל בחייכם הרוחניים, לחפש שוב ושוב את רחמי האלוהים, שאוהב אותכם כולם באהבה אינסופית.
אני גם מבקשת ממך לעסוק בצדקה, לשתף את מצרכיכם הדלים עם הנזקקים ביותר, ללכת לרובעים המסוכנים ביותר כדי להפיץ בגדים ומאכלי לבעריים.
התייצלו הזמן של התענית הזו להראות לעולם כולו שאתם ילדי, ילדי מרים, אמה של הצדקה הנוצרית, ילדים ממלאים באהבה וצדקה.
היום מתחיל מחדש גולגותת בני, וזה גם שלי. הייתו מאמינים, סמכו אתם בבני, סמכו אתם בי.
היום אני לא יכול לעצור לבכות כי זה קורה שוב ושוב. מתי תבינו על הרוע שנעשה בעולם הזה? מתי תבינו שהאמרת “כן” משמעותה להציע את עצמכם לאלוהים? להיות בשירותו?
יש כאן tanto צער סביבי, כך הרבה צער שיכול היה להיסתר אם כל אחד ואחד מכם יכול לחשוב על השכן שלו ולעסוק בחסד שאני לא פוסק ללמד אתכם.
חיוו ארבעת התחנות של דרך הצלב עם האמונה המוחלטת, היותי לצידי, להיות לצידו של בני ישוע המשיח. שינו את לבבכם, שנו את דרככם להתנהגות, הראו לי שאתה ראויים להיות ילדי.
מרים, אם החסד הנוצרי, אם כל הצרות של האנושות