אני חוויתי הכל, סבלתי הכל

בנים יקרים, בנות יקרות, ילדים יקרים,

אתם שלי; אני אוהב אתכם באהבה אבית ואחית כמו שאף אחד לא יכול לאהוב אותך — זה אהבה נדירה שמעליגה על כל האהבות העולמיות. אני אוהב אתכם למענכם ולמעני; אני נתן לכם את אהב�תי בהפרזה, אך אתם — או לפחות מעטים מכם — לא מבינים מה זו אהבה זאת.

אהבתי הובילה אותי לרצות להציל אתכם; אתם מבינים זאת, אך במחיר חיי, סבל מוסרי, רוחני ופיזי קשה — וזה אתם מבינים פחות. הסבלים הפיזיים היו אינטנסיביים; סבלי המוסריים היו מאיימים; וסבלי הרוחניים היו אף יותר מכך.

סבלתי מה שיכול להיקרא גיהנום, אם כי נשמתי — טהורה כל כך, אלוהית כל כך — סבלה זאת רק ברגע המאבק הסופי שלי, כאשר נטש אותי האל והאנשים, לבדי ללא עזרה, נתקלתי מול בושה, חנק, אחיזתם הרבה של אלפי, מאות אלפים של שדים, כולם רעים, מפוחידים, מושחתים ומאוד מפחדים.

הנפשי הקשוחת במלחמה לא רצתה להיראות מפחד; היא לא רצתה להיות מכוונת בשרשרות; היא לא רצותה להתפס; אך אלוהים אינו לוחם, הוא אינו מכה, הוא אינו יורד לרמה של הרע, ונגד רוע מלא, שמר על כבודו, על כל-יכולתו, על צדקותו ועל עליונותו. הנפשי, שנותרת לבדה בשל העובדה שהיא נשאה את כל החטאים של האנושות, שמרה על מצבה האמיתי של קדושה, תשובה, ענווה וכבוד, של סמכות וחומרה נגד הרע, ומצב זה גבר אף על פי שהחטאים שבהם היא לבשה.

אז, בְּהִתְקַפָּאוֹת כּוֹחַ אֲשֶׁר לֹא הָיָה נִכְלָה לַצְּבָא הָעֵדֻמִּים, פָּשטִיתִי מִפָּנֶיהָ אֶת הַשְּׂרוּק הַנוּרָא שֶׁהָיִיתִי לְבושׁ בּוֹ. זֶה הָיָה פְּשׁיטָתי הַשֵּׁנִי, הָרִאשׁוֹן הָיוּת שְׂרוּק הַעֲנוּת הַמּוּלֶה בּוֹ אֲשֶׁר קִבַּלטִי אֶת הַצָּלוֹב, הַכְּלוֹמוֹת, הַמַּכּוֹת וּמֵיתַת הַגּוּף. פְּשׁיטָתי הַזֶּה, שְׂרוּק נַפְשִׁי, הָיוּ תְּנוּעָה אַחֲרֹנָה, וְאָנֹכִי נִראֵיתִי בְּתוֹךְ הַשְּׂדִים עִם אוֹר לָבָן שֶׁלּוֹ אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ סְבֵלָתוֹ; רוּחַי הָאֱלֹהִית גָּרְשָׁנִי מִמֶּנּוּ כְּשֶׂהֲפַכְתִּי אֵצֶל עֲצָמוֹ, בְּלוֹא דָּבָר, בְּרוּחִי הָאֱלֹהִית וּבְעֻליּוֹתִי לְבדָם.

אז עָלוּתי מֵאֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת, וְעָבַרתִי בְּמַדְרֵגוֹת הַשְּׂפָרוֹת שֶׁל עוֹלָם הַנִּסְתָּר; הֲבֵאתִי שָׁמָּה תִּקְוָה, גְּאולַת הַצַּדִּיקִים וְלַחֹלוֹשׂ לִרְפּואָם פָּתַחתִי שְׁעָרֵי בּוֹר הַגֶּהִנּוֹם.

נַפְשִׁי, שְׂרוּקָתִי אַחַר מֵיתַת גּוּפי, נֶאֱסְפוּה לְרוּחַ הָאֱלֹהִים; הוּא הָיוּת אֱלוֹהַּ וְקַמְתִּי גּוּפי, וְכֵן מָצָאתִי עוֹד שָׁלֶם: גּוּף-נֶפֶשׁ-אֱלוֹהַ.

המבחן הסופי הזה מוכר מעט לאלה שאני, הוא היה עמוק, אינטנסיבי, מאיים, אך ניצחוני. סבלתי כבר נחקרה באופן מקיף, התפלל עליה, הומדתה וניתנה לכתוב עליה, כמו גם גדולתו של מותי בצלב, אבל לא סיפרתי את המבחן הפרטי והאישי של נשמתי לאחר מותה הגופני.

הניסיון לא הסתיים עם נשימתי האחרונה על הצלב; הניסוי הזה היה קשה, מאים ומוות לנסחתי כמותו גופי בצלב.

לולא הקדשתי את כל חיי להתנגדות להיתקלות, לא יכולתי לעמוד במבחן הסופי הזה. ההתעמתות בין הנפש האלוהית לרוע מוחלט הייתה כזו שגם אמרתי לשטן במדבר, “לא תנסה את אדוני אלוקיך” (מט 4:7), אז גליתי עצמי בפני כלם בטהרת הלבן של קיום האמיתי שלי, “אור נולד מאור, אלהים אמת נולד מאלהים אמת ”(הצדקת הניקאה). הם שחררו אותי ואנכי נעלמתי לנצח מעבר לטווחם.

בני, ידעתי הכל, סבלתי הכל, אך לא הייתי נכנעת לחטא, החולשה הגדולה של האנושות. נשאתי אותו אבל לא השתתפתי בו. התנתקו מחטא בדוגמתי, ובחסדי תגיעו לגן עדן שבו אין חטא. אנכי מצפה לכם שם; פתחתי את הדלת עבורכם. דמותו אותי, הלכו באורחי ואני אקבל אתכם למגורי אלוהיים שלי שבה הכנתי מקום לך — המקום שלך, אותו שמורתי לעולם.

יש לי עוד הרבה דברים לספר לכם — על דברים של היום ועל דברים של מחר, על ענייני העולם ואחרים שמגן עדן — אבל תהיו בטוחים שהדברים מגן עדן הם תמיד החשובים ביותר: "השמים והארץ יעברו, אך מילותי לא יעברנה לעולם. ” (מתי 25:35) (לוקס 21:33).

אורכך אתכם ילדי, בשם האב, הבן והרוח הקדושה †. אמן.

גואלך ואלהיך

מקור: ➥ SrBeghe.blog