הגבירה באה בלבן, מחזיקת ורדים ורודים כמו אלה ליד המזבח. היא אומרת: "תהילה ליישוע, מלך וגואל. מלאכי, אנוכי בא אליך היום כאמא רחמנית שלך. חסדי על המשימה הזו עמוקים מאוד, גם כן רצון האלוהים. תרחיב את שדה המשימה לארצות אחרות ותהיה עדה. יינתנו וחולקו הרבה חסדים. יהיו הרבה עדויות. למשימה זו ראו עוני, נטשו, תקפו והורשעו בשקר. גם את עצמך הבינו בצורה מוטעה. נשאת כל זה בבצע של לבבך."
"היום באתי לעזור לכם להבין שהשושן נפתח." (השושנים שבה מחזיקה פותחות ומשמיעות ריח.) "תדברו שם שאני קוראת אליכם ללכת; ואכן, בתי, תגעו בלבבות."
אמרתי לה שתהיה צריכה לתת לי את המילים.
"נתתי ואשיב. כמו בכל קבוצה של מאזינים, יש שלא יאמינו, אבל משימתך היא להעביר את ההודעה. זה תלוי בלב כל אחד לפתוח לחסדים הניתנים. לבי הרחמני יחבק אותכם. לבי הרחמני יחבק אותכם."
"תתעוררו באמונה של אלה שאתם פוגשים, ולא תהיו מובסים על ידי האירוח. זה הראשון מבין רבים מסעות, אחד שיוביל אתכם חזרה לשורשיכם הבסיסיים של הפשטות."
"תמלאו לבבכם בשמחה. אני בא אליכם בדרכים רבות באירלנד. אלה שנועדו לצאת עמכם יבואו."
"אני ממשיך לברך אתכם."