שלום עליכם!
י ילדי, אני מרים הבתולה. באתי מהשמים לברככם.
ילדי, נותנת לכם את לב הפרה ללא דופי שלי. קבלו אותו כלבכם.
ילדים יקרים, אני אםכם. אני ההריון הבלתי מושג. אני מלכת השלום. קבלו את שלומי והביאוה לשאר האנשים. שלום, שלום, שלום! התפלל לפני הצלב, לשלום. אםי היום יורדת מהשמים עם המלאכים הרבים שלה. ליווי אותי כאן היום, בני ובן האלוהי הקדוש ישו. מביא לכם את הילד ישו כדי שיברך אתכם: בשם האב, הבן והרוח הקודש אמן
ילדי, התגלו. תנו על חייכם של חטא. חזרו לאלוהים. עורר ילדים. הזמנים קשים. אתם לא יודעים מה יכול לקרות לעולם כולו. הוי אמזון יקרה, אל תשפוט את הודעותי הקדושות. הוי אמזונים יקרות, הנוכחות שלי כאמא ביניכם היא ליתן לכם את הישועה שבאת מאדוני. אנכי השפחה של האדון ואני עושה רק רצונו הקדש ביותר.
ילדי יקרים: היום גם הסרפים הקדושים ליוו אותי ובני האלוהי לקבל את ברכתכם.
ילדי, תמיד אומרים ליישוע:
הוי ישו האוכריסטי, בא לשרות בלבי עם אהבתך האלוהית וכל חסדיך. אמן.
גברתנו ביקשה לחזור ולומר בקול רם, כך שמי שנכח בהשתקפות
ישמע:
בן, רק הכהן בעל הזכות והחסד האלוהי לסלח על חטאים. ללא וידוי אין יישוע.
ילדים, דעו כיצד לטפל בכל יצור שאלוהים ברא. בעלי חיים צריכים להיות מטופלים באהבה ותחושת אחריות, כי הם יצורים של אלוהים. אך בעלי חיים לא צריכים להתייחס אליהם כאילו היו בני אדם.
כך גם עם העצים (בפעם הזו דיברה גברתנו פונה להודעה זו למריה דה קארמו).
אז המשיכה גברתנו לספר לי:
אל תהרסו את העולם שאלוהים ברא לטובתכם, אלא דעו להתודה לאלוהים על כל מה שהוא נותן לכם עם היצירות שנבראו ידי ידיו הקדושות.
מי שרוסק את יצירות האלוהים אין לו אהבה בליבו. הוא רודף תועלת ומתחשב רק בעצמו. זה חטא קשה מאוד.
אם לא לשם הרווח שלו... (שוב דיבר גברתנו פונה למריה דה קארמו)
בשם האב, הבן והרוח הקדושה. אמן.
אל תשתכחו לחיות את ההודעות של הערצה שאני מבקש ממך, בני ישו, בגוף הנברך. לכו לערוך לו עם לב טהור ופתוח.
ילדי יקרים, תפלו שמגפות לא יחל על האמזונאס. השימו לב מאוד למה שאני אומר לכם. התעוררו. תפלו שהשטן לא יביא את המגיפות לאמזוניה. אז תפלו הרבה כי, אם לא תתפללו, תאפשרו לכל זה לקרות כאן באמזונאס. תאפשרו לכל זה אם תמשיכו לחטוא. לכן חטאו יותר! הפסיקו לחטוא! החטאים פוגעים בלבי וללב הקדוש של בני האלוהים, ישוע המשיח. תפלו, תפלו, תפלו. אני מברכך אתכם כולם: בשם האב, הבן והרוח הקודש. אמן. עד ראיה!
מה שגברתנו ביקשה מאמי ואני לחזור עליו בקול גבוה, היו התשובות לאדם שהיה שם, בין המאמינים, שעזב את האיש מפתיע ומשועמם, שהמשיך לספר לי הכל.