ז'קארי, וליבי
"- ז'קארי מובנך מאוד על ידי, אמרתי לכם זאת פעמים רבות. ילדי, מטריקס שלי (ההריון הבלתי-פגום), מקדשי. זה חן פרטי שבא מהשמיים! תפללו, כדי שתהיה מה שאני רוצה.
ממזבח הזה שלי, אני מפיץ אהבה לילדי, ומכאן הטבקולת, אני מבקש ממך להעניק לי את לבכם, כדי שאוכל לערוך אותם באש לב ישו.
כנסייה זו מנחמת אותי מאוד! היא מזכירה לי את ביתי העני בנצרת! זה אותו אהבה ש אני מרגיש!
אה! האלה והערים שלהם יהיו טובים יותר אם יעשו את גדרות יריחו שאני מבקש. ואם יחיו במסרתי ויבאו להתפלל כאן.
אנכי אתפלל במטרייקס כל יום עםכם. יהיה לי שמח אם תברכו אותי בפעמונים בשש בבוקר, בצהריים ובשש בערב, קוראים בפעמוני ילדי להתפלל עמי בכנסייה.
בכנסייה זו, מקלטי, הנאצלים ימצאו מקלט, והצמאים לאלוהים ימצאו את האם שממנה הם שותים 'מים חיים'.
הילדים, במקלטי, אני אשקיף אליכם.
(הערה - מרקוס): (הגבירה ממשיכה לדבר על ז'קארי ביום הבא)
הרי שלי חסד מיוחד של לבי. הוא מזכיר לי את ההרים הרבים בנצרת, שם נהגתי להתבודד בתפילה בצעירי לפני שהייתי אם אלוהים.
בקשתי מהם לבנות כנסייה קטנה לשמי. רוצה שעתידים לעלות על ההר, להצטרף לתפילה, לקיום תענית! התפללו ילדים, את תפילת השחרור לשלום האנושות. בהר!
בקשתי מכם לחקוק על הצלב (הצלב הראשון שנבנה בהר) את המילים "אלוהים של רחמים", כדי שיסמיכו בחסד אלוהים. כך שייתן להוא את לביהם, כך שתבקשו תמיד יותר, את החסד האלוהי.
בקשתי מהם להקליט את שמי, כדי שהם יזכרו תמיד שאני זו שביקשה הכל זה, ואני זו שנתנה את ההודעות. התפללו איתי בהר!
הילדים שלי, אנחנו מבטים על ג'קארי מלאת כל כך הרבה רעש כלכלי ומנייתי, מסחר, בנקים. מההמהומה הזו שטובעת את כל התקפות אלוהים בלבם ואני צועקת אליהם: - ג'ונגל של אבנים! התעוררו ופתו לאלוהיכם!
כל שנה אנחנו עוברים את תהלוכותי 'באופן מיוחד' וראיתי הכל שאתם עושים. אם, בתוך רדיוס של קילומטר אחד, ראיתי נשמות נדיבות, לא הייתה צורחת עוד כך, אבל... כל מה שרואים זה אדישות, בלא תודה ואתאיזם. (כאן היא מפסיקה ובורחת.)
השביעי הוא יום הודייה! אם אתה מתפלל. בקש אלוהים רחמים, כי אני רואה הרבה זנות, ניאוף, הפקרות ילדים ונוער. פורנוגרפיה כללית.
התפללו! אנוכי גברת יקארי! התפללו תפילת השחזרים עםי בכל יום!"