(מרקוס): (גברתנו הופיעה אחר הצהריים. היא נחמה אותי על העצב של להכיר את צלב ההר כולו שבור על ידי עובדי השטן. הוא אמר שאנחנו חייבים להיות חזקים, כי הוא ינסה מאוד להשמיד אותנו, אבל אלוהים יעזור לנו.
בצהריים הופיע שוב. היא הבטיחה מספר ימים קודם לכן שהיא תראה לי את הרגע של ההכרזה וההתגלמות של ישו. האמא הקדושה בשמיים ברכה אותנו עם "ישוע מושבח". היא ברכה עלינו שלום, ומשיכה:)
הודעה וראייה
"בני, כמו שאמרתי לו לפני מספר ימים, אראה לך את ההכרזה; הרגע שבה המילה ירדה מהשמיים ובאה לגור בבית אמי. תביט, בני, ולמד ממני לאומר כן נדיב אל האדון.
אתם חייבים todos לומר כן למה שאלוהים משאיל אתכם".
(מרקוס): (הגברת הקדושה פתחה סוג של 'חלון גדול' או מסך גדול. מספר תמונות החלו להתפתח.
ראיתי את הכפר הקטן נצרת. זה היה קבוצה של בתים אבן. אנשים מכות לוחות; ילדים רוצים סביב; נשים עם כדיות מים על ראשיהן, וסלסלים בידיהם.
הראייה הקריבה לי בית קטן יותר. בדלתה הייתה 'ילדה יפה בעיניים כחולות', שרקחה את פצעיה ונתנה מזון לבקשן. היא נתנה לו כמה חולצות לכסות עצמו, ונכנסה בוכה, רגישה לצער של האיש הזה.
החלה להתפלל. הייתה לבושה בשמלת לבן, וילוף ורוד, וכיסוי כחול מכסה את כתפיה. ידיה היו עליו. שיערה היה שחור. נראה שהיא בת חמש-עשרה שנים. פתאום, במהלך התפילה שלה, רוח חזקה הרטיבה את שערתה והרגישה את הוילוף על ראשה. היא נראית מפחדת. מה זה יכול להיות? היא השיבה את הוילוף על הראש ומתפללת שוב.
פתאום עבר הרוח שנית, כעת מרגיז את הוילוף והכיסוי. היא צפה: אור גדול בא, ובתוכו הופיע הארכנגל קדוש גבריאל. הייתה מלאת התפלה והיסטוריה בשעה זו. נייחה, הצטפתה לארכנגל היופי.
הארכנגל סנט גבריאל היה עם דבר מה כמו שושן לבן, או יותר נכון, 'פרח עשוי אור'. הוא הירך לפנייה ואמר:
(ארכנגל סנט גבריאל)"- ציפור, מלאה חסד, האדון איתך, ברוכה את בין כל הנשים.
(מארקוס): (היא הייתה עמוקה בחשיבה, מחשבת על מה שזה הקבלה משמעותה. אז עמד המלאך ומשיך:)
(ארכנגל סנט גבריאל)"- את מושלת, מריה, והאדון העליון איתך מאוד! מצאת חסד לפני האדון. הנה, תהרי ותילד בן, שבו תשים שם ישוע.
הוא יהיה גדול, ויקרא שמו בן העליון, והאדון אלוהים יתן לו כיסא אביו דוד, והוא יחלוק לעולם בבית יעקב, וממלכתו לא תסוף.
(מרקוס): (שאלה:)
(גבירתנו)"-איך יקרה זה, אם אני לא מכירה גבר?
(מרקוס): (המלאך ענה:)
"אל תיראי, מרים! הרוח הקדושה תשפיל על אתה, ומעוז העליון יכסוך בצללו. זהו THE POWER OF HIM שיגרום לך להרות, ולכן הקדוש שיולד מאתה ייקרא בן אלוהים."
"הנה אליזבת דודתך הרתה ילד בחרפותה, והיא כבר בחודש השישי שנקראה עקרית, כי אין דבר אפשרי עם GOD."
"אהב את האדון עוד יותר, אלוהיך! כל העמים יישעו דרך ישוע; ואתה, בעזרת כן שלך, תהפוך לאם אלוהים. עיני האדון נחתו על אתה, ובחסדי העליון בחר בך."
(מרקוס): (היא השיבה:)
"הנה שפחה של ה'. תיעשה לי לפי דברך! טוב יותר למות ולסבול מאשר לא להאהב ולא לשמוע אותך, אדוני".
(מרקוס): (ראיתי את הרוח הקודש יורדת בצורת הירחון המהיר. הוא התגלגל לעצם של אש, שנחת על הבתולה המובחרת.
מיד, עיניו נארו, פניה שקטה, רכה, טבולת באור. המ�לאך נסע ממנה, והדבר הפך לבשר בשעה זו. ראיתי את ה' חיים ישוע בנפש הקדושה של הבתולה המובחרת. היא סגדה לו, צללה באוקיאנוס האינסופי של אלוהותו של ה'.
פתאום התמונה נעלמה עם הסגר של 'מסך גדול', וגם גברתנו קראה לנו לציות, אז היא חזרה לשמים).