אני הגברת הצער והדמעות. עם צער עמוק, הלכתי אחרי בני האלוהים בכל חייו, סבלתי איתו ויחדתי את עצמי לקורבנו האלוהי לגאולת האנושות. ליבי תמיד חיה צלבית עם בן אלוהיים, ואין סבל שפסק לענות את לבי. תמיד חייטי דקורה בחרב הכאב. עיני היו מקורות של דמעות רצופות. גם היום, אני סובלת לראות האנושות טובעת עמוק יותר בתהום החטא והמעשה נגד ה''. אני סובלת לראות את האנושות דוחקת באופן שיטתי כל הופעותי, דמעות וזכרונות ליהפוך. אני סובלת לראות עוד ועוד הכנסייה מוטל על ידי הפוסטה, אשר מביאה יותר ונפשות לאבדון. אני סובלת לראות שכל יום האדם נופל לתוקף, רע, אויב של אלוהים ולי, ואהבה גדולה לרעה, חטא ושד. אני סובלת כי קולי נפול במדבר ולא מוצא הד צליל בלבבות. רק כוח אהבה גדול לצעריה יכול להציל את האנושות הרע והחזיר אותה לדרך של שלווה וישועה. ליבי קורא, אך מי יתגבש לקריאתי החודר?
(דוח-מרקוס) "- היום הגברת באה לבושה בשמלה סגולה ומכנסיים שחורים. לצידה היו שני מלאכים, לובשים גם הם סגול. פניה היו של צער גדול. לבי נשבר בצער כשראיתי את פני אם האלוהים ככה".