הוראות לשנה זו 2025
בנוגע למחלות, מגפות ווירוסים לא ידועים

הודעות למרקוס טדאו טייקסיירה ב-Jacareí SP, ברזיל

יום שבת, 5 באוקטובר 2013

יום סנט בנדיקט - הודעה שהועברה לראווי מרקוס טאדיואט בהראות ביאקאראי - SP - ברזיל - ב-08.04.2007

סנט בנדיקט תפלל עלינו!

יאקאראי, 8 באפריל 2007

יום ראשון של הפסחא - סנקל

הודעות מאמאנו ומרקוס טאדיואט קדושים בנדיקט וריטה

העברו לראוי מרקוס טאדיואט טיישירה

הודעה מאמאנו

"-מרקוס, בני ברכתי אותך שוב היום עם כל הברכות הרשמיות של לב פניני הטהור, אשר ביום זה נחמה ונעשה שמח לראות לפני את בני האלוהים הקדוש עליון, זוהר יותר מהשמש!"

אני מברכת כל בני שבאו היום, אני מברכת אתכם כולם ברגע זה. ילדי יקרים, המשיכו בכל התפילות שאמרתי לכם לעשות, כי הן מייבשות מאוד דמעותי ומסירים מהלב שוקיים של כאב. המשיכו להתפלל ילדים קטנים, כי בשנה זו יש לי תוכניות גדולות עבורכם, אני רוצה להכניס אתכם לקדושים הגדולים, אך צריך שיתפוסו עםי, התפילה שלכם, כנותכם וצייתנותם לקולי. לכן אני מבקשת מכם להתפלל, לעשות תיקון על ידי התפלה בכל יום בתוך תפילת הרוזריו את התפילה הבאה:

"לב קדוש של ישו, תן, שאשתנה לקדוש גדול, לכבודך ולכבודה של אימי הקדושה ביותר."

אם אתם מתפללים כך ילדי קטנים, אני מבטיחה לכם שבן אליי ישו יתן לכם חסדים רבים ועזרה כדי שתוכלו להתקדם ולעלות בקדושה. אני רוצה קדושות גדולות מכם, אני מצפה דברים גדולים ממך! אתם מאוד אוהבים על ידי האדון ואינכם יכולים להישאר סטטיים בחטא. דברי העולם אינם לכם, דברי שמים הם לכם. שמים כבר בחרו בכם ילדי קטנים, הכל שצריך עכשיו זה שאתם תבחרו את השמיים ומה שהם רוצים ומתכננים עבורכם."

התמשכו בתפילה של התפללת הקדושה כל יום, המשיכו בכל התפילות שאני נתתי לכם והצוותי לעשות. לב פקודי לבי נחמה מאוד על ידיכם באותם הימים גם ללב בני שלי ישוע.

היום אני משקה אותך בברכות הרבות של לבי הפקודי והמציל, פרי צערי ודמעות."

הודעה מיקוט ברנרדוס הקדוש

"מרקוס, אני בנדיקט, שמח מאוד לראות אותך פעם נוספת היום. כמעט שני חודשים עברו מאז שאני וריטה באנו עם מלכתנו וגבירתנו הגדולה, לברכך ביומולדת שלך ואני משתעשע כי אוכל להגיע גם לברוך את כל האנשים הנוכחים."

תפילין את התפילה הקדושה, הרוזרי הביא אותי לגן עדן, לא היו זה רבים מנסים שלי שהביאו אותי לגן עדן, אלא הרוזרי הקדוש. משום שאהבתי את הרוזרי הקדוש, תפלתי אותו במערות שבהייתי וגם במנזר, אהבתי לבלות שעות רבות בתפילה לרוזרי ללא כל דבר אחר רצוי או מתאוה. הרוזרי הקדוש היה לי כמו כוורת דבש מטעם ומתוק, שהרגיש את נשמתי והציתה אותה באהבה לאלוהים ולמריה הקדושה ביותר. איך פעמים רבות ביקרה אותי במהלך תפילת הרוזרי, כדי להראות את הערכה ואת ההעדפה שלה לתפילה זו הקדושה ובעלת הכוח הגדול. גן עדן, גן עדן הפך קרוב ומגיש לי, הודות לרוזרי הקדוש. איך רבות החסדים שהרוזרי הקדוש נתן לי, איך רבות הברכות ואורות רוחניים שהרוזרי הקדוש העניק לי. אנחנו מאוד תודה לרוזרי הקדוש, אנחנו מאוד תודה למלכתי ולגבירתי שנתנה אותו לנו, שנתנה אותו לכל האנושות.

אני רוצה שתתלקחו באהבה לרוזרי הקדוש, אני רוצה שתפללוהו בקודש ובערנות, בכל פעם שאתה יכול על ברך ותשפוך דמעות רבות של הודיה לגבירה שהניחה אותו לכל האנושות.

התפילה הקדושה היא הטובה הגדולה ביותר, הפרס והמתנה הגדולים ביותר שגמלה הבכורה נתנה לעולם לאחר שהוורד הופך בשר. אה! כן! בכל כדור של התפילה אתם יבשים דמעות האמא של אלוהים ובעת ובעונה אחת מקבלים ממנה חסד חדש. כל פעם שתאמרו אותן המילים המברכות והנעימות, הקודש 'הואי מריה מלאת חסד' קרן החסד תזרום מהגמלה הבכורה ותרד על נשמותיכם.

התפללו את התפילה הקדושה, התפללו גם כל התפילות שנתנה לכם, כי התפילות האלה מושמדות את השטן והשדים וגורמות לנשמות רבות להימלט ממחזיקיהם ולהתגלות וליהנות.

אני, בנדיקט נותנת לכם שלום, אני עוזבת אתכם שלום ואני מבטיחה לך הגנה קבועה, עבורכם שבאים כאן למקום הקודש תמיד ושתמיד כאן ברגליים האמא והנחמה לה, אתם אחיי, אתם המגוננים עליי, אתם רכושי ואני אגן ועודד אותך ככה. שלום."

הודעה מיסטה ריטה דה קאסיה

"-מרקוס... ברוך מרקוס, אני ריטה מקאסיה, שפחת האדון ושל מרים הקדושה, ריטה של הצרות והצרות של האדון ואשת המלכה, אנחנו נותן לך את ברכתי היום ואף לכל אלה שפה גם את ברכתי... אהבו את הפסיון של ישוע, תכבדוה יותר, התבוננה בו יותר. עשה במיוחד ביומיים רביעים כבוד מיוחד לפסיון של ישוע ולתפילה על הצלב הקדוש. נסה להרהר בכל יום חמישי את טבילותיו של אדוננו ישוע המשיח, ניסו כל יום חמישי גם להתבודד עם צרותיה של גברת הצרות. הפסיון של המשיח הוא הספר הקדוש הגדול ביותר שקייים, בו יש לקחים לכל האנשים ולכל מצבים בחייהם.

בפסיון של ישוע אני מצאתי את כל שעשועים ואת כל השלום... בפסיון של ישוע אני מצאתי את כוחי וכל אהבתי.... בפסיון של ישוע ומריה אני מצאתי את ניחומי ושעשואי....

גם אתם תמצאו זאת, אם תרצו בכל יום חמישי להתבודד עם סבלותיו של אדוננו ואמו של הצרות, לפחות עשר דקות קטנות.

ניסו... ניסו ביום שבת להקדש את אחרון צהרי השבת לאדונית של הצערים, כפי שהיא ביקשה ממךם אתמול. צייתו להזמנות אלו מאת אם האלוהים, ותקבלו את ברכת אלוהים בנפשותיכם ובחייכם...

אמיתית, אומר לך, כל מה שתבקשו בצהרי שבת בעת התפילה והכפרה לאדונית של הצערים יינתן לכם, ככל שאינו נגד רצון אלוהים ולא מוביל את נפשותיכם רחוק ממנו. הכל שביקשתם בצהרי השבת בתפילת צהרי שבת, אדונית של הצערים תיתן לך ואדוני ישוע המשיח יתן לך, כי <הוא> חושק יותר מכל לראות את אם הקודש שלו מונחת-מאוהבת על ידי כל ילדיו.

מקום זה קדש, כאן גהנום נוגע בארץ, קדושים ומלאכים מיישבים ומגורים במקום הזה לילה ויום. בואו לכאן והצטרפו אלינו בתפילה שבאחד קול נשתחווה לאלוהים, נברך את שם <הוא> ושם אם הקודש שלו, ונאהב ואנציח אותם באהבה מיוחדת, אהבה ותהודה.

באמת אומר לך, כל אחד שמגן על המקום הזה בהצלת נשמות אחרים, יקבע את נשמתו להצלה. אני ריטה, אגן עליכם, תמיד אשעיר לכם, התפלל לי יותר, זכור אותי במיוחד, ב-22 של כל חודש וזכר בנדיטו במיוחד ב-4 של כל חודש עם תפילות מיוחדות. ביום זה דברו איתנו יותר, התפללו אלינו, באו לרגלי תמונותינו כך שנוכל למלא אתכם בחסדים... אין חסד יידחה שם, תקבל גישה חופשית ומלאה לכל אחד מהם, תקצור כמה חסדים שאתם יכולים לשאוב, כמה חסדים שאתם יכולים לקצר....

באמת אומר לך, השתכלו בי בקבלת סבלות ובהתאם לסבלות, עם הצרות והצער של החיים הזה. חיי זה עובר במהירות וצער וסבל לא יימשכו לנצח אם תדעו כיצד להשתמש בהם לטובתכם ולטובה על ידי קבלתם כאמת מדרגות בקנה המידה הקודש, שמביאים אותך ל-גן עדן.

עכשיו מברכים אתכם כלכם ומבקשים לכם שלום..."

קדוש בנדיקטוס המור

לידה: 31 במרץ 1524 בסיציליה, איטליה

מוות: 4 באפריל 1589 בפאלרמו, איטליה

חג ליטורגי: 5 באוקטובר

קדוש פטרון: של טבחים

הקדוש בנדיקט OFM (סיציליה, 31 במרץ 1524 - פאלרמו, 4 באפריל 1589) (הקדוש בנדיקט השחור או הקדוש בנדיקט האפריקאי או הקדוש בנדיקט המורי).

גרסאות מסוימות טוענות שהוא נולד בסיציליה, דרום איטליה, בשנת 1524 למשפחה ענייה והוא צאצא של עבדים מאתיופיה.

גרסאות אחרות טוענות שהוא היה עבד שנלכד בצפון אפריקה, דבר שהיה נפוץ מאוד בדרום איטליה באותה תקופה.

במקרה זה, הוא יהיה ממוצא מורי ולא אתיופי.

בכל מקרה, כולם מספרים שהוא קיבל את הכינוי "מורי" בשל צבע עורו.

הוא היה רועה צאן וחקלאי.

בגיל 18 כבר החליט להקדיש את עצמו לשירות האל, ובגיל 21 קראו לו נזיר מהאחים הנסתרים של פרנציסקוס מאסי לחדור אליהם לחיות עםם והוא הסכים.

הוא נשבע על עוני, צייתנות וטהרה, והלך ברגליים יפות ברחובות ובשינה על הקרקע ללא כיסוי.

מנזר שבו חי קדוש בנדיקט

הוא היה מאוד מבוקש על ידי העם, שרצו לשמוע את עצתו ולבקשו תפילות.

למלא את נדר הצייתנות שלו, לאחר 17 שנים עם הנסתרים, הוא מונה להיות טבח במנזר.

חסידותו, חכמתו וקדושתו הובילו את אחיו בקהילה לבחור בו כראש המנזר, אף על פי שלא ידע קרוא וכתוב ולא היה כהן.

אחיו ראו אותו מואר ברוח הקודש, שכן הוא עשה רבות מנבואות.

בסוף תקופת הכהונה שלו כאביר ראשון, חזר לפעילותו במטבח המנזר עם צניעות רבה אך גם בשמחה.

תמיד דאג לאלו שעניים ממנו, למי שאפילו לא היו להם מזון יומיום, והוא לקח חלק מהמזונות מן המנזר, הסתיר אותם בתוך בגדיו והביא אותם לרעבים שמלאים את רחובות הערים.

המסורת מספרת כי באחת מהמסעות האלה, התרשל על ידי האביר החדש של המנזר ושאל,

"מה אתה מסתר שם תחת כיסאך אחי בנדיקט?"

והקדוש ענה בצניעות, "ורדים אדוני!" ופתח את הכיסא ואכן נראו ורדי יופי גדול ולא המזון שממנו חשב האביר.

קדוש בנדיקט מת בגיל 65 ב-4 באפריל 1589 בפאלרמו, איטליה.

על דלת התא שלו במנזר סנטה מריה די ג'זו בפאלרמו יש לוח עם כתובת באיטלקית המציינת שזה היה תאו של קדוש בנדיקט, ותחתיו התאריכים 1524-1589 כדי לציין את שנות הולדתו ומותו.

כמה סופרים מציינים את השנה 1526 כשנת לידתו, אך הנזירים של מנזר סנטה מריה די ג'זוס רואים בתאריך 1524 את התאריך הנכון.

כל שנה לאחר הפסחא יש מיסה וחגיגות לכבודו בעיר הפורטוגלית קובל, נפת סנטה קומבה דאו.

סיפור נוסף

זה השנה 1589. בתא עני במונסטר הפרנציסקני סנטה מריה די ג'זוס, שלושה קילומטרים מפלרמו בדרום איטליה, המורכב צופה באחי המנזר, איש לא מוכשר, שעושה כמה תנועות על משכבו של כאב בו הוא נמצא במשך שני חודשים.

פניו, שחרורים מהעייפות של 63 שנות פעילות אפוסטולית אינטנסיבית, מתאירים במועד מסוים. הפה שלו נפתח והעיניים הופכות קבועות ומצויות. "זה הסוף, האח עובר את סף הנצח," חשב המורכב. והוא רץ לקרוא לנזירים אחרים לתפילות האחרונות עבור המת.

החולה, עם זאת, כאשר ההשתאות מסתיימת והמטפל חוזר, אומר לו: " אל תדאג. אני אתן לך לדעת את היום והשעה של מותי. אני עובר לעולם הבא ב-4 באפריל ".

על כך האחות ענתה, " תדמי, אח! כמה ימלא את הבית הזה!"

שכן ידע היטב את התפארת הנודעת של הקדושה של אותו נזיר, שהייתה גדולה כל כך בכל מקום, עוד בזמן חייו, עד שרק לעיתים רחוקות ניתן למצוא דבר דומה בהיסטוריה של הכנסייה."

- " תוכל להיות בטוח שאין אחד יבוא," הבטיח לו הקדוש. שני הנבאות התגשמו עד אחרון פרטם.

בפועל, ביום מותו וקבורתו היה זרם גדול של אנשים לחגיגת האלוהי בכנסייה של רוח הקודש בשולי פלרמו, ולכן לא בא אף אחד למנזר.

ביום המועד, קיבל הקדוש את הנחמה של סקרמנטים הכנסייה: וידוי, קומוניון, שמן המשיח, כולל הברכה האפיפיורית.

החולה יושב על המיטה ומסתכל לשמים, מתפלל ומוסר. הוא מזמין את קדושיו: פרנציסקוס מאסיזי, מיכאל הארכאנגל והשליחים פטרוס ופולוס.

ברגע מסוים במהלך התפילות, לאחר חזון של אורסולה הקדושה, בנדיקט - זה שם החולה - קורא בקול רם: " אל ידיך אדוני, מניח את נשמתי ". אחר כך הוא שוכב, סוגר את עיניו ומשתחרר לנשמה.

עצמות: בגד שנלבש על ידי בנדיקט

באותו רגע, לא הרחק משם, בנדיטה נסטאסי, בת 10 ואשת דודו של הקדוש, שראה יונה שנכנסה לבית, שמעה את קול דודה:

- " בנדיטה, את רוצה משם דבר ".

- " משם, איפה, דודי?" - שואלת הילדה.

- "מגן עדן, בתי" "- מסיים הקול הנודע. ויונה הקטנה נעלמת...

קדושנו הפופולרי בנדיקט השחור נקרא בנדיקט של סן פילאדלפו, כי כך היה שם המקום (היום סאן פרטלו) קרוב למסינה (סיציליה), שבו נולד ב-1526. הוא היה בן לעבדים אתיופים שנרכשו על ידי משפחת מנאסר.

ידוע כי הקדוש היה רועה, ולאחר מכן הפך לארמייט. כדי לציית לפקודת האפיפיור, הצטרף מאוחר יותר למסדר הפרנציסקנים כאח ליאי בקונבנט של סנטה מריה דה חסוס, בסמוך לפאלרמו.

שם נודע כאיש מופת במטבחו, שכן לעיתים תכופות ירדו ממנו המלאכים מהשמים כדי לסייע לו בהכנת הארוחות.

אף על פי שלא היה מוכשר ורק אח ליאי, כה היו המתנות והחסדים שבה חפץ בו הפרובידנס האלוהי את נשמתו, שנבחר להיות ראש הקונבנט ומסטר נובצים.

בעקבות דוגמה של האב הסראפייק סנט פרנציסקוס, מייסדו, מספר לא מוגבל של הנסים והפלאות שנעשו בחייו על ידי סנט בנדיקט מהווים גם הם פיאורטי אמיתיים. אין זה אפשרי לציין את כלם. הכל שיש לנו לעשות הוא לפחות להזכיר כמה מהם.

ריפוי ממחלת הסרטן

לפני שהצטרף לקונבנט של סנטה מריה, חי בנדיקט חיים ארמיטיים בנאזנה במשך שמונה שנים ובמנקוסה באזור פאלרמו.

לכן שמם שלו כקדוש היה גבוה. יום אחד, כשעבר דרך מנקווסה, הוא נקרא לבקר אישה חולה בקוטג'. "אני לא יכול לעשות הרבה עבורה, כי איני כהן. אך אוכל לבוא ולתפלל עליה," ענה.

"עזרי לי אחי," צעה האישה הענייה שנגסה בסרטן בחזה, שמתפרץ באימה. "תנו לך ברכה בשם אלוהים!"

נרגש מהכאב של האשה החולה ומצוקה קרובי משפחתה, הקדוש התקרב למיטה, תפל עם הנוכחים, עודד את האישה החולה להאמין באלוהים, ואז, לפי בקשתה, ציין את סימן הצלב על הפצע בחזה שלה. מיד היא נרפתה, והותירה רק צלקת !

זמן קצר לאחר מכן, בנדיקט נסוג כדי להימנע מכל הודיה או שבח.

תחיית המתים

פעם אחת, ארבע נשים מפאלרמו - אולליה, לוקרסיה, פרנצ'סקה ואליאונורה, האחרונה עם תינוקה בן חמשת החודשים בחיקה, באו לביקר את הקדוש במנזר סנטה מריה.

בדרכם חזרה לעיר, עדיין קרוב למנזר, הפך העגלה והדק תינוק, שנפטר מיד. הנזירים באו לסייע להם, ובנדיקט נתקל בצורה האכזרייה של אם חובקת את הגוף הקטן ללא צורתו.

בנדיקט התקרב אליהן ואמר: "הפסיקו לבכות. הילד לא מת; תוכלו להניק אותו."

אלה שמסביב חשבו שהקדוש חולה דעת. עם זאת, כשרגע האם צייתה לו, התחיל הילד לחייך, והשאיר את כל אחד מהם מופתעים.

אירוע דומה קרה לבנו של ג'ון ג'ורג' רוסו. בעת ביקור במנזר עם אשתו וקרובי משפחה, העגלה בה נסעו נפלתה מגשר והרסה את הילד.

"הבטיחו אמון גדול בגבירתנו. נתפלל." פנייה זו ליו"ר של הבתולה הקדושה, למעשה, הייתה קבועה בכל התערבויותיו של בנדיקט הקדוש.

כולם הירכו ופתחו להתפלל; אז פתח הילד את עיניו, מתעורר מהשינה של המוות.

אף לפני שהפך לאנשוט-ואולי זה היה הנס הראשון שביצע בנדיקט הקדוש-הובא לפניו ילד קטן מת.

בצער, לקח הקדוש את הגוף הבלתי חי בזרועו השמאלית, ובזרועו הימנית עשה את סמל הצלב על המצחה הקפואה של התינוקת. לאחר שהנוכחים תפלו אבינו שבשמים והמלאך האמונה, קרה נס התחייה!

נס הפרחים

לקדוש בנדיקט היה המנהג לאסוף את השאריות מהמנזר בכיסו של כפתו, כדי להפיץ אותם מאוחר יותר לעניים.

פעם אחת פגש הקדוש את הנציב של סיציליה, הבישוף מרקאנטוניו קולונה, שמשוך על ידי תהילת קדשתו, בא לבקר אותו. מתעניין, ביקש מבנדיקט מה הוא נושא כך בזהרות.

פשט את כיסו של הכפת והראה... פרחים, טריים ובריאים עד שהנציב לקח אותם למזבח בקפלה הפרטית שלו.

דגים שמגיחים ולחות שנכפרות

פעם אחת נדלדו האספקה של המנזר. היה חורף וגשמים כבדים, ואפילו הדתיים לא יכלו לצאת לבקשת צדקה.

בנדיקט ביקש מנזיר, שהיה עוזר לו במטבח, לפתוח את הברית החדשה באלף מקום ולקרא מה שנכתב. הפסוק הבא נקרא: "אל תדאגו על חייכם, מה תאכלו; או על גופותיכם, מה תלבשו. ראו את העופות השמים: הן לא זורעות ולא קוצרות ואין מאגנים. ורק אביכם בשמיים משקיהם" (מתי 6:25-26).

בנדיקט, מואר בדברים אלה ומונע באמונו הגיבורי בפרובידנס, יצא לעבודה. הוא מילא כל סיר, קדרה וצנצר גדול במנזר במים. בבוקר הבא הם היו מלאי דגש טרי רבים מהם חיים.

פעם אחרת כאשר בנדיקט, אז ראש המנזר, הורה לשומר הדלת, ויטו מגירגנטי, לחלק לחם לעניים, הנזירים ראו שהתור היה עצום והחזיקו בתחתית הסל כמה לאות לחם לנזירים.

העובדה הגיעה לשמיעתו של בנדיקט, שקרא לשומר הדלת להחזיר את כל העניים שהסתיימו ללחם: "תנו לעניים הכל בסל - ציווה בנדיקט - כי הפרובידנס יעזור לנו."

בעודו משמעת, אח ויטו הבחין בהפלאה ש הלחם בסל לא נגמר; ככל שהסיר יותר, כך היה מופיע עוד!

הנזירים החוזרים

פעם אחת, שלושה נוביצים החליטו לברוח מהמנזר ולשוב הביתה. עם שחר הם טיפסו על הקיר, ובכביש, כשהם שריים ניצחון עבור הפנים הכוזבת שלהם, ראו דמות מתקרבת אליהם. זה היה אח בנדיקטוס, שאמר להם: "מה אתם עושים כאן בשעה זו? חזורו למנזר מיד!" והוא ייעץ להם להתפלל הרבה על התמידות בקריאתו.

מספר חודשים לאחר מכן, הם נופלים שוב לניסיון לברוח, ודאגים מאוד שלא יידע איש דבר. כאשר הם מגיעים שוב לכביש, הם פוגשים את אח בנדיקטוס, שאומר להם: "עצרו שם, איפה אתם חושבים שהלכתם?" השלושה מזהים סימן מאלוהים כדי להתמיד, הם מבקשים מהקדוש מחילה, מתחייבים שלא לחזור על העוול

" הקודש, הקודש". ..

עם כל הנס שנעשה, העם היה נוהג לצבור את שער המנזר, קורא ומשבח את הקדוש. פופולריותו והערכה שלו גדלו עד כדי כך שהוא פעם אחת הפריע לתהלוכה של "גוף האל". באירוע זה, הנזירים השתתפו בתהלוכה מהקתדרלה בפאלרמו.

ואח בנדיקטוס הוכתר לנשוא את הצלב התהליכתי בראש התהלוכה. כשהוא תופס בעיניו את הנצלב, הוא מרגיש נלכד באהבה לאדוננו ומתעלה . גופו החל לגרור חלקלק ללא רגליים שלו

כאשר ראו זאת, העם פרץ בצעקות התפלה, "הנה הקדוש, הקדוש!" השורות של התהלוכה הפכו לחלוטין לא מסודרות. אלו האחראים לסדר צעקו לעם להתייצב. אך אין דרך, והתהלוכה המשיכה בקתדרלה...

הגוף שלא התפרק

כאשר, לאחר חגיגות הרוח הקדושה האלוהית, העם למד שבנדיקט מת וברור כבר, הם כל אחד מהם הלכו לסנטה מריה דה ג'זוס. הקבר היה במקום קשה לגישה, וההמון הגדול של עולי רגל הפריע לחייהם של הנזירים. ומספרם גדל בכל יום, בהקבלה לאופן שבו התפשטו החדשות על הפלאים שנעשו בקרבת הקבר.

הם החליטו לבקש שרידים של הקדוש. בגדייו והבגדים של המיטה שבה מת היו לקטעים. אף על פי שהמטרה שלו והיישון הוסרו לחלקיקים קטנים, שנאבקו בהם מבקרים.

ב-7 במאי 1592, שלוש שנים לאחר מותו, גופתו שלא התפרק ושרה ריח נעים, הונחה בתיבה שהותקה בחלל פתוח בקיר הסקריסטיה בכנסיית סנטה מריה דה ג'זוס. אולם הסקריסטיה הפכה במהרה לכפלה, עם אנשים שריים, מתפללים ומשלמים נדרים. זאת במשך תשע-עשרה שנים רצופות.

ב-3 באוקטובר 1611, בנוכחות הקרדינל דוריה, גופת סנט בנדיקט הועברה שוב לארון קרייסטל מפואר בכפלה צדדית של כנסיית סנטה מריה דה חסוס עצמה, במנזר הפרנציסקני העתיק, שלושה קילומטרים מחוץ לפאלרמו, עיר שהכירה בו כאבירות שלה עוד לפני ההכרה הרשמית של הכנסייה ב-1652.

סנט בנדיקט הוכרז כברור ב-1763 על ידי קלמנט XIII והוקדש על ידי האפיפיור פיוס VII ב-25 במאי 1807.

עבודת קודש בברזיל

מדינת באיה הייתה חלוצה בהקדשת סנט בנדיקט בארצות ברזיל.

אף לפני הקנוניזציה שלו, היה שם אחווה לכבודו. באותה העת, ההערכה לקדוש השתרשה עמוק במראניהו.

ידוע שצלמיות של סנט בנדיקט היו קיימות לפחות מאז 1680 באולינדה, רסיפה, איגארקו (PE), בלם דה פרא, וריו דה ז'ניירו.

הדבר היה אותו גם בסאו פאולו. מאה שנים לפני שהכנסייה הכריזה עליו כקדוש, הוא כבר הוערך כך בכנסיות שפקדו חברי האחווה העתיקה של נוסה סניורה דו רוזאריו דוס הומינס פרטוס (1707). ויום ההולך חגיגות הקדוש הן תופעה לאומית. אין מחסרון בכנסיות, קפלות או לפחות מזבח אחד עם תמונתו של הקדוש השחור בכל רחבי ברזיל.

תפילה

אלהי, שבאדון בנדיקט השחור,

אתה מראה את פלאיך,

קורא אל כנסייתך

גברים מכל העמים, הגזעים והלאומים,

תן דרך התפילה שלהם,

שכל,

בניך ובנותיך בטבילה, יחיו יחד כאחים ואחיות אמיתיים.

דרך אדוננו ישוע המשיח, בנך, באחדות הרוח הקדוש.

אָמֵן

מהלל וּבורך אותך, אבי,

אדון השמים וארץ,